שלום לכן חברות יקרות
אנחנו כותבות לכן היום, ממקום קצת אחר, קצת יותר שפוי ורגוע, לאחר חופשת פסח שהגיעה בדיוק בזמן הנכון.
השנה הערכנו ונהננו במיוחד מהחופשה, כיון שהיא הגיעה לאחר עומס יוצא מגדר הרגיל, לאחר תקופה שבה לא היה אף יום חופשי למנוחה ועל זה אנחנו לא צריכות לספר לכן...
חופשה שבה הספקנו סוף סוף לבלות עם המשפחה (התידדנו איתם מחדש), לאכול טוב (לא רק סנדוויצ'ים), לישון ואפילו לקרוא ספרים (שאף מרצה לא ביקש מאיתנו לקרוא!!! - ממליצות בחום על "אהבתה של סלטאנת" ו"אשת חיל" - גם הן "גיבורות על").
חזרנו אמנם עם כוחות מחודשים ללימודים אבל אנחנו בהחלט יודעות כי שוב מתחיל מרתון, אותה מכתיבה שנת הלימודים בגן - חג רודף חג, ועוד לפני שנספיק להרגיש נהיה עסוקות שוב בכתיבת עבודות בד בבד עם ארגון מסיבת הסיום או טקס יום העצמאות. למרות זאת אנחנו מרגישות כי הפעם אנו מוכנות מעט יותר להתמודדות הלחוצה והאינטנסיבית שלפנינו ולו רק מהבחינה שאנו יודעות מה מצפה לנו.
אז בנימה אופטימית זו ועוד בטרם נלחץ שוב, נודה לכולכן על התגובות התומכות והעצות המועילות - דבר המוכיח שוב ושוב את חשיבות התמיכה הנשית והעוצמה שלה, אין ספק כולנו "גיבורות על".
המשך למידה פוריה - מרסל ואפרת
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
שלום חברות,
השבמחקקראתי את הבלוג שלכן עם חיוך על פניי, מרגישה שותפה לחוויה החיובית של חופשת פסח, כמו כן ללחץ המתקרב ובא מהעבודה והלימודים !!!!!. גם אני נהנתי מאד מקריאת הספר וממליצה בחום את "אהבת של סלטנאת"!!!
להתראות.
שרית
מרסל ואפרת שלום.
השבמחקתמיד אחרי שאני קוראת את הבלוג שלכן, מתעורר בי צורך עז ורצון "לזרוק" את רשימת המטלות ולצאת לבלות. ככה בלי סיבה, בלי תכנון מקדים, בלי לחשוב מה הההשלכות של כך מבחינת לו"ז. כלומר איזה מטלה לא אבצע הערב, ואיזו תיגרר ליום המחרת. ככה מבלי לערוך חשבון. פשוט לנשום. לצאת. להתרענן. כיוון שאני טיפוס שבמצבי לחץ עובד טוב יותר ממצב רגוע שכן זה מכניס אותי לעשייה, איני שמה לב כמה דברים אני עושה ביום אחד. מחזיקה את הבית (כי משום מה התפקיד הזה הוכתר לנו מבלי שנבקש המלוכה), לגדל את הילדה, לתחזק זוגיות, לבצע מטלות לדאוג לקניות, ללכת ליום הולדת של חברה כי גם זה צריך ועוד מיליון מטלות. אז אחרי קריאת הבלוג, וכשאני מגלה במראה כמה דברים הספקתי, פתאום אני טופחת על שכמי ומפרגנת לי. וואו אנחנו באמת גיבורות על...ובעלי תמיד שואל אותי:"איך את מצליחה גם להחזיק אותה ומלמא לה מים בבקבוק?....". כנראה שאנחנו ככה. במיוחד בציבור הגגנות, אשר רגילות לעשות 10 דברים במקביל בגן: להקשיב לילד, לטפל בבעית משמעת שצצה במקום אחר, להכין שולחנות פעילות, לדווח להורים, לבוא מוכנה לגן, לערוך תקציב...כולנו מכירות את זה, וכנראה אם לא היינו מסוגלות, לא היינו גננות...
מבינה ללבכן, ענת אדלשטיין
היי בנות,
השבמחקטוב לקרוא שבחופש הספקתן לעשות דברים קצת אחרת!!! מהמקום האחר(שאין לי גן) גם אני חשה את הלחץ אך מהצד של בתי הגדולה, ההכנות לל"ג בעומר, השיחות הקרבות ובאות, הלחץ האין סופי של הגננת להתארגן לקראת סוף השנה. מתוך כך עולה בי המחשבה כמה טוב להיות בגן עירוני.... השנה נגמרת ביוני, מה שאומר שכבר מתכוננים החל ממאי...זו אפשרות שיש לקחת בחשבון כשאני חושבת מה אעשה בשנה הבאה.
נשיקות
מירב אשל
בנות יקרות מחוננות וצעירות,
השבמחקהחיים קצרים אינה קלישאה, זה אמיתי, בלאו הכי אם לא נעשה את הדברים שעלינו לעשות הם לא יתבצעו מעצמם,
על כן חייבים אנו לטפוח לעצמנו על השכם על כל דבר שאנו מספיקות לבצע ותאאאאמיד לא יהייה נורא לדחות למחר חלק מהדברים, מה שחשוב הוא לקחת אחריות ולבצע את מטלות היום בדרך יעילה וטובה ובעיקר לדעת להוריד הילוך..............זה עוזר, שהרי אתן בעצמכן גיבורות על.